פרשת ואתחנן בחיבור עם 9 באב
"ואתחנן אל ה'" – תודעה, תפילה ותיקון
מסע בין קבלה, מדע ונפש בהשראת פרשת ואתחנן וט׳ באבט׳ באב. פרשת ואתחנן. מקדש חרב ותחינה אלוהית.
שני צירים נשזרים זה בזה: חורבן ובקשה, שתיקה ודיבור, שבירה ותודעה נולדת.
הפרשה נפתחת בתחינתו של משה, אחרי שנגזר עליו שלא ייכנס לארץ.
ט׳ באב – היום בו חרב בית המקדש – נולד מתוך חטא המרגלים, מתוך אובדן אמונה.
אך בשורש, שני האירועים נושאים בשורה של תקווה:
דווקא אחרי השבר מתעורר הקול.
דווקא דרך ה"לא" – נפתחת דלת לפנימיות.
מי שמאמין לא מפחד
🟫 פשט: תפילה אחרי שבר
משה מתפלל. "ואתחנן" – לא בקשה מתוך זכאות, אלא מתוך חסד.
המסורת מלמדת שמניין "ואתחנן" בגימטריה – 515 – כמניין "תפילה".
כלומר, התפילה היא לא רק אמצעי – היא הוויה.
היא מצב תודעתי של חיבור עמוק, המאפשר לאדם, גם ברגעיו השבורים ביותר, לשוב ולבטא את רצונו, את כמיהותיו ואת חלומותיו בפני המקור העליון.
גם בט׳ באב – החורבן לא תם בעובדן האבן, אלא בכך ששתקנו.
השתיקה, במובן זה, היא ניתוק מהשיח הפנימי והחיצוני – אובדן היכולת לבקש ולחלום.
והתחינה – התפילה – היא התשובה.
היא מחזירה אותנו אל השיח עם המקור, אל היכולת לרצות, לבקש, לחלום.
ובכך היא מהווה כוח מחייה ומחדש, גם מתוך עומק השבר.
🟦 רמז: משה – מורה הדורות, משחזר את הברית
משה בוחר להזכיר בפרשה את עשרת הדיברות ומעמד הר סיני.
זהו רמז – הוא אינו רק מספר היסטוריה, אלא בונה שדה תודעתי.
הוא "מזין את השורש" – מדבר לא רק לבני דורו, אלא לכל הדורות הבאים.
הוא יוצר תשתית רוחנית ותודעתית – מעין חיווט מחדש של הנפש הקולקטיבית, המאפשרת התחדשות והתעלות.
כך גם אנחנו בט׳ באב: כשאנחנו מתאבלים, איננו רק בוכים על חורבן שהיה –
אנחנו נוגעים בפצע הפנימי, כדי לרפא.
זהו תהליך של התבוננות עמוקה אל תוך ה"צללים" הפנימיים שלנו – אותם היבטים לא מודעים שנדחו או הודחקו.
בדומה לעבודת צללים בפסיכולוגיה היונגיאנית, כך גם האבל על החורבן מאפשר לנו לגעת בפצעים קולקטיביים ואישיים – להכיר בהם ולרפא אותם.
🟩 דרש: שמע ישראל – איחוד תדרים בין מדע לנשמה
"שמע ישראל" איננו רק קריאה לשמוע – אלא להזדהות, להתכוונן.
המדע מדבר על תדרים, גלים, רזוננס. גם המוח שלנו פועל כך.
מחקרים מראים כי גירוי חושי קצבי, כמו צליל, יכול לסנכרן תנודות עצביות במוח (neural entrainment).
כאשר תדרים אלו מכוונים למצבים מסוימים כמו תדרי אלפא או תטא – ניתן להשפיע על כאב או מצב רגשי.
כשאנו חוזרים על "שמע ישראל" – אנו יוצרים רזוננס בין מוח, לב ונשמה.
המוח משתנה – נוירופלסטיות יוצרת קשרים חדשים.
הצהרות חיוביות מגבירות ייצור דופמין וסרוטונין – תדרים של שמחה, חיבור, אמון.
"ואהבת את ה' אלוהיך... בכל לבבך... ובכל מאודך..."
איננה רק מצווה – אלא אימון תודעתי עמוק.
בקבלה, "ואהבת לרעך כמוך" היא תכלית כל התורה.
היא דורשת אהבה בלתי מותנית, הנובעת מהכרה שכולנו חלק מאותו מקור אלוהי.
אימון זה בונה נתיבי אהבה, חיבור ותפיסת אחדות מחודשת –
גם כלפי עצמנו, גם כלפי הזולת.
🟪 סוד: הסירוב כפתח – משה לא נכנס, אך חודר את הזמן
"רב לך – אל תוסף דבר" – אומר לו ה'.
סירוב. גבול.
אבל בקבלה, הגבול איננו קץ – אלא כלי.
כמו שהאור נוצר מתוך צמצום – כך גם העומק נולד מה"לא".
משה, שלא נכנס לארץ – נכנס לעומק הזמן.
הוא רואה "כל דור ודור", ומוריש ראייה על־חושית.
ראייה שמחברת בין תודעה לזמן, בין נשמה ליקום.
כך גם ט׳ באב – יום של חורבן – הוא גם יום של לידה מחודשת.
לפי המסורת, בו נולד המשיח.
דווקא מהמקום שבו נדמה שהכול נפל – נובטת תודעת גאולה.
🕍 המקדש הפנימי – בין מדע לקדושה
אם בית המקדש היה מקום של השראה –
הלב והמוח שלנו הם מקדש ביולוגי־חשמלי.
הלב משדר, המוח מקבל. שניהם פועלים בשדה עדין.
המדע המודרני מכיר בכך:
עצב הואגוס, לדוגמה, אחראי לוויסות רגשות, דופק, מערכת חיסון.
טונוס גבוה שלו – מאפשר חוסן רגשי, ויסות ומנוחה.
בקבלה, הספירות ממופות על גוף האדם.
כאשר הן בהרמוניה – האדם עצמו הופך משכן לשכינה.
וכשנשברת האחדות – מתרחש חורבן.
גם מדע וגם קבלה מצביעים לאותו כיוון:
הכול אחד. אין עוד מלבדו.
✨ סיום: געגוע ככוח יוצר
"ואתחנן" הוא לא רק סיפור של משה – אלא של כל אחד ואחת מאיתנו.
מי לא חווה תשובה שלא נענתה?
מי לא רצה להיכנס לארץ משלו – ולא הורשה?
הפרשה והיום הזה מזכירים:
גם כשהדרך חסומה – המשמעות נמשכת.
גם כשנאמר "לא" – משהו עמוק יותר נפתח.
החורבן האמיתי איננו באבן – אלא בלב שנשבר ואינו בוכה.
לב שאינו מתאבל – אינו מתחדש.
הגעגוע הוא כוח מניע – כמיהה אל המקור.
"השיבנו ה' אליך ונשובה" – געגוע למקור.
החיים חוזרים, כשהלב נזכר לבקש.
הכנתי לך מתנה - זה אמור לחבר אותך לכל ׳המושג הזה׳ שנקרא אמונה מונוטאיסטית ממקום אישי יותר,
אין צורך במתווכים או מתווכות אמונה זו נקודה מאוד אישית ופנימית. בלב.
אין צורך במתווכים או מתווכות אמונה זו נקודה מאוד אישית ופנימית. בלב.
בברכה ובאהבה בלי תנאי
אסתר מיכל קציר 🌹 מועדים לתקווה, אמן.
.png)
תגובות
הוסף רשומת תגובה