פירות הביכורים שלי חיינו בהשראת פרשת כי תבוא

🌹 כי תבוא – כשהרוח פוגשת את הקרקע 

פרשת השבוע *כי תבוא* היא פרשה של זיכרון והתבוננות.

היא מדברת על ברכות וקללות, על אחריות אישית וקולקטיבית, על שפע ועל הסכנה לשכוח את המקור.

אבל מעבר למילים הגדולות – היא בעצם משקפת את החיים שלנו כאן ועכשיו.

1. הביכורים – להכיר תודה על הראשוניות

האדם מביא למקדש את הפירות הראשונים שלו. הוא יודע שלא הכול בידיים שלו – הוא זרע, טיפח, עבד קשה, אבל בסוף זה חסד שהפרי צמח.

גם בחיים שלנו יש "פירות ביכורים": רגע שבו הילד מחייך אלינו אחרי שבועות של בכי, הפעם הראשונה שבה הצלחנו להרים רעיון בעבודה והוא התקבל, חיוך ממישהו שלא ציפה שנקשיב לו באמת.

הביכורים הם תזכורת: לעצור, לשים לב, לא לרוץ הלאה – ולהגיד תודה על מה שכבר נבט.

2. וידוי מעשרות – השפע הוא לא רק שלי

האדם מצהיר: נתתי לגר, ליתום ולאלמנה.

בחיים המודרניים זה יכול להיות גם: לפרגן לעמית בעבודה במקום להחזיק קרדיט לעצמי, לשים לב לשכן שזקוק לעזרה קטנה, להקדיש זמן איכות למי שבודד.

הידיעה שהשפע שלי לא שלי בלבד – הופכת אותו לשפע זורם, ולא נ stagnant.

3. עם סגולה – אחריות ולא עליונות

ברית היא לא "אני יותר טוב ממך", אלא "אני זוכר לאן אני מחויב".

כמו הורה שאומר לילד: "אני תמיד כאן בשבילך" – זו לא עליונות, אלא מחויבות.

כך גם אנחנו עם עצמנו: מהי הברית הפנימית שלי? אילו ערכים אני לא מוותר עליהם, גם ברגעי חולשה?

4. הברכות – הדהוד של הרמוניה פנימית

בפרשה מתוארות ברכות חומריות ורוחניות: שפע אדמה, שלום, בריאות.

אפשר לחשוב על זה כך: כשאני קשוב לגוף שלי, מאזן בין עבודה למנוחה, נותן מקום ליצירה – הברכה מורגשת גם במעגלים הקרובים.

כמו בבית שבו יש שיח פתוח – כולם נושמים טוב יותר.

5. הקללות – לא עונש, אלא השתקפות

המילים קשות, אבל האמת פשוטה: כשאנחנו מתעלמים מהגוף ומהנפש, המחיר מגיע.

אדם שלא נח – יקרוס. מי שלא נותן מקום לרגשות – יתפרץ בכעס במקום אחר.

זה לא "עונש משמיים", אלא תגובה טבעית של המציאות.

משל ישן אומר: *אדם שנכנס ליער בלי נר, לא ייענש על החושך – פשוט יתקשה למצוא את הדרך.*

6. טקס הר גריזים והר עיבל – כוח המילה בקול

עם שלם עומד ומכריז בקול: אלו הברכות, ואלו הקללות.

במשפחה, זה מזכיר את הרגע שבו אנחנו אומרים בקול "תודה", או "אני מצטער".

ברגע שהמילים נשמעות – משהו משתנה במרחב.

וגם פנימה – איזה מילים אני שומע בראש שלי? "אני לא מספיק טוב" או "אני בדרך, אני מתפתח"?

הקול שלנו יוצר מציאות.

7. שכחת המקור – הסכנה שבשפע

דווקא כשהכול מצליח, כשיש כסף, זוגיות, בריאות – שם הכי קל לשכוח.

לחשוב "זה שלי בלבד", להפסיק להודות.

אבל השורש האמיתי של השפע הוא בזיכרון.

זה כמו משפחה שחוגגת ביחד: אם נזכור שכל שפע קטן – מזון, חיוך, בית – הוא לא מובן מאליו, אז השפע לא יפסיק לזרום.

📍 סיכום – כשהרוח פוגשת את הקרקע

פרשת *כי תבוא* לא מבקשת מאיתנו להיות מלאכים, אלא פשוט להיות נוכחים:

לשים לב לפירות, לזכור לחלוק, לשמור על ערכים, לשים לב למילים שלנו, ולהישאר בענווה גם כשיש שפע.

כי כשאנחנו זוכרים את המקור – הנשמה והגוף מתיישרים, והברכה כבר כאן.

🌹 מי שרוצה להעמיק עוד בפרשות השבוע ובחיבור שבין יהדות לחיי היום־יום – מוזמן לערוץ שלי ביוטיוב, *בחזרה למקור*.

👈 היהדות היא מהות, לא דת

בברכה ובאהבה

אסתר מיכל קציר.