הארכיטקטורה של העוצמה: מנהיגות מהשורש, מדע ויהדות קוסמולוגית

מהתעוררות למבחן המציאות: אסטרטגיה ופסיכולוגיה בין "שמות" ל"וָאֵרָא" פרשת "שמות" היא השלב שבו מתגבש החזון . זהו הרגע שבו מזוהה הצורך האסטרטגי בשינוי, ונוצרת המחויבות הפנימית להוביל אותו – קריאה לפעולה שאי אפשר להתעלם ממנה. ​אבל פרשת "וָאֵרָא" באה להזכיר אמת ניהולית מורכבת יותר: זיהוי הפוטנציאל אינו מספיק. היא מזכירה לנו שהפער בין הגדרת היעד לבין המימוש שלו בשטח דורש הרבה יותר מאשר רק "החלטה של הנהלה". ב"שמות" נולדת הזהות הניהולית, ב"וָאֵרָא" היא נבחנת במבחן המציאות (פרק ו'). המהפך: מחזון למבחן המציאות משה חוזר אל העם עם אמת גדולה, אבל הם אינם שומעים: "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"  (ו', ט').  זהו רגע שובר לב – לא בגלל שמשה טועה,  אלא מפני שהכאב כבר סגר את האפשרות לדמיין אחרת. בעולם העסקי, זהו המעבר החד בין ה"מצגת" ל"שטח". מהאור של הקריאה – אל החושך של האכזבה. התורה אינה מייפה את הרגע הזה. היא מלמדת שגם אמת זקוקה לזמן, וגם גאולה צריכה סבלנות (ו'-ז'). ...

אהיה אשר אהיה: מסע מחשכה למנהיגות וחירות ספר שמות פותח עידן חדש בתודעה המקראית. אם ספר בראשית התמקד בסיפורן של משפחות, בבריתות אישיות וביחסים בין אבות לבנים – ספר שמות הוא סיפור לידתו של עם . זהו סיפור שנולד בתוך כור היתוך של סבל, פחד ודיכוי. מסע שמתחיל בשמות פרטיים, עובר דרך אובדן זהות קולקטיבי בשעבוד, ומסתיים בגילוי כוחות המנהיגות, החירות והאחריות הטמונים באדם. זה אינו רק סיפור היסטורי. זהו מדריך עומק להתהוות אנושית. יוכבד – האמונה ככוח מניע הגאולה אינה מתחילה בקולות וברקים. היא מתחילה בחדרי חדרים , בהחלטות שקטות, במעשים שאין עליהם מחיאות כפיים. יוכבד מייצגת את הדרג האופרטיבי של האמונה. מול גזירת פרעה להשליך את הבנים ליאור, היא אינה נכנעת לייאוש ואינה קופאת בפאסיביות. היא פועלת בתושייה: היא מסתירה. היא בונה תיבה. והיא מניחה את בנה דווקא במקום המסוכן ביותר – היאור עצמו. זהו פרדוקס עמוק: המקום שנגזר להיות כלי מוות, הופך בידיה לכלי הצלה. יוכבד מלמדת אותנו שמנהיגות אינה מתחילה בהצהרות, אלא ביכולת לראות פתרון היכן שאחרים רואים רק גזירה , ובנכונות להשקיע בבנייה ארוכת טווח (התיבה), גם כשהעת...