התנגדות: כשילד פנימי צועק – ואיך להקשיב לו 👂
כולנו מכירים את הרגע הזה. זה יכול לקרות כשצריך לקום מוקדם בבוקר, להתחיל פרויקט חדש, או אפילו פשוט ללכת להתאמן. משהו עמוק בתוכנו, מבפנים, פשוט מתנגד. אנחנו יודעים בדיוק מה "צריך" לעשות – אבל הגוף לא קם, היד לא נשלחת, והלב מרגיש מכווץ. אולי התחייבנו לתהליך, הבטחנו לעצמנו משהו חשוב – ובכל זאת, יש שם קול פנימי עקשן שאומר: "לא עכשיו." "לא בא לי." "אני לא יכול/ה."
אז מה עושים ברגעים כאלה של התנגדות? האם נלחמים בה, משתיקים אותה, או שאולי יש דרך אחרת?
הילד שצועק – הוא לא רוצה לעצור, הוא רוצה שתראו אותו! 👶
תחשבו על התנגדות כעל ילד קטן. ילד שצועק לא עושה זאת מתוך כוונה רעה או כדי להפריע לכם בכוונה. הוא צועק כי הוא רוצה שתבחינו בו, שתתנו לו תשומת לב. כל עוד תנסו להשתיק אותו, להתעלם ממנו, לכעוס עליו, או "למשוך אותו בכוח" – הוא רק ירים את הקול עוד יותר, יתעקש, ואולי אפילו יתחיל לבכות ולזרוק דברים.
אבל אם תעצרו לרגע, תסתכלו לו בעיניים, ותשאלו ברוך: "מה מציק לך, מתוק שלי?", "למה אתה בוכה?", או "איך אני יכול/ה לעזור לך?" – הוא כמעט תמיד ישקוט, יסביר, ואולי אפילו יאפשר לכם להבין אותו ולפתור את הבעיה יחד.
כך בדיוק גם עם ההתנגדות הפנימית שלנו. היא אינה אקראית או "סתם עצלנות". היא למעשה אינטליגנציה חיה. זוהי דרך עדינה וחכמה של הגוף והנפש שלנו לומר לנו: "רגע! יש כאן חלק בתוכי שלא יישר קו. משהו לא מסונכרן. לא הסכמנו על זה."
במקום להיכנס למאבק פנימי ולהילחם בעצמנו – שרק מבזבז אנרגיה ויוצר תסכול – אפשר פשוט להקשיב.
התנגדות היא שער להבנה עמוקה יותר 🚪
ראו בהתנגדות הזמנה. הזמנה יקרה מפז לעצור, לנשום, ולשאול את עצמנו שאלות חשובות:
איפה אני לא מדויק/ת לעצמי ברגע זה?
מהו הקונפליקט הפנימי שמתרחש בתוכי ומבקש שאקשיב לו?
האם זה פחד סמוי מכישלון? אולי פחד מהצלחה?
האם זו חוויה לא מעובדת מהעבר, שאני עדיין נושאת/נושא איתי?
האם זה זיכרון תאי עתיק שמתעורר ברגע הזה?
ואולי, לפעמים, זה פשוט איתות שהגוף עייף באמת וזקוק למנוחה אמיתית?
כשאנחנו מקשיבים לקול הזה, אנחנו לא רק מבינים את עצמנו טוב יותר ברמה הפסיכולוגית, אלא גם פותחים צוהר לשחרור אנרגיה עצורה שהייתה כלואה שם. האנרגיה הזו, במקום להתבזבז על התנגדות, יכולה לחזור לזרום בחופשיות בגוף, להזין אותנו ולהניע אותנו קדימה באמת.
זה לא רק בראש – זה גם בגוף! (והנה החלק המרתק) 🧠❤️
כאן מגיע החלק שמרתק אותי אישית כבר שנים: ההתנגדות אינה רק רעיון "פסיכולוגי" שמתרחש אי שם במוח. היא מתבטאת באופן מוחשי בגוף שלנו.
התודעה שלנו פועלת כשדה אנרגטי, והיא משפיעה ישירות על המערכות הביולוגיות הכי עמוקות שלנו. כשיש קונפליקט פנימי, כשהילד בתוכנו צועק – לעיתים קרובות יש איבר ספציפי בגוף ש"צועק" יחד איתו. לפעמים זה מתבטא בכאב חד, לפעמים בעייפות כרונית, לפעמים באיתותים עדינים יותר שאנחנו נוטים לפספס – כמו נוקשות, אי נוחות קלה, או אפילו רק תחושה של "לא זה".
הקשבה לשפה הזו – השפה של האיברים, של המערכות, של הסימפטומים – היא מפתח עוצמתי. היא מאפשרת לנו להבין לעומק מה אותו "ילד פנימי" מנסה באמת לומר לנו, ואיזה צורך עמוק לא מקבל מענה.
רוצים לשחק? (כי הגוף שלכם יודע!) 🎯
בואו ננסה את זה יחד, ממש עכשיו:
האם יש לכם כאב או תחושה לא נוחה במקום מסוים בגוף ברגע זה? ❓ אם כן – קחו רגע לשבת איתו. עצמו עיניים אם נוח לכם. שימו יד על המקום. הקשיבו.
מה הכאב הזה אומר לכם?
האם יש שם רגש מסוים שמתחבא מאחוריו?
האם אתם מזהים איזושהי התנגדות שמתקשרת לתחושה הזו?
אני ממש אוהבת להפוך את זה למשחק גילוי מרתק: רוצים לשתף אותי איפה כואב לכם, או מה מציק לכם בגוף? אני אנסה "לקלוע" – או לפחות להתקרב – לסיפור האנרגטי-רגשי שעומד מאחורי זה. אולי לא אקלע בכל פעם, אבל ממה שראיתי וחויתי לאורך השנים בעבודה קלינית עם מאות אנשים, זה קורה לא פעם – הגוף פשוט יודע, והוא משתוקק שיקשיבו לו.
ואם אי פעם הרגשתם שזה לא "רק פיזי", שאתם שומעים קול פנימי בתוך הכאב או הסימפטום – דעו שזה סימן נפלא! זה אומר שהערוצים שלכם פתוחים, ושאתם כבר מחוברים לאינטואיציה ולחוכמה הפנימית של הגוף.
בסופו של דבר – אתם יכולים ללמוד את השפה הזו! 🎓
אני לא רק כותבת על זה, אני מלמדת את זה. אני מעבירה את הידע והכלים האלה בצורה מדויקת, מבוססת גישת גוף-נפש-שדה, לאנשים כמוכם.
אם הסקרנות הזו מדגדגת לכם את מערכת העצבים, אם הרגשתם חיבור לדברים שכתבתי, ואם הילד שצועק בפנים באמת רוצה שיבינו אותו – אתם מוזמנים ללמוד איתי לעומק את המערכות הפנימיות המופלאות שפועלות בנו. זהו מסע מרתק שמשלב באופן ייחודי פסיכולוגיה, פיזיולוגיה ותודעה גבוהה.
באהבה,
אסתר מיכל קציר
מלווה תהליכי חיים, גוף ונפש מאז 2016
.png)
תגובות
הוסף רשומת תגובה