כעסים בראי המדע והקבלה

כשכוח החיים בוער: לנתב את הכעס – בראי המדע והקבלה

מאת: אסתר מיכל קציר מלווה תהליכי חיים, גוף ונפש

כולנו מכירים את ההרגשה. אותה עלייה של חום פנימי, כיווץ בבטן, דופק מואץ. כעס. בתרבות המודרנית, לימדו אותנו שכעס הוא רגש "שלילי" שיש לדכא, לנטרל או "לפתור". אך מה אם נגלה שזוהי תפיסה חלקית? מה אם הכעס איננו אויב, אלא דווקא דלק עוצמתי – חומר בערה נפשי-פיזי שמבקש תנועה, עשייה, ושינוי אמיתי בחיינו?

הכעס במבט הפיזיולוגי והאנרגטי:

במבט מדעי, כעס קשור קשר הדוק למערכת ה"לחימה או בריחה" שלנו. ברגעים של תסכול, איום או התנגדות, בלוטות האדרנל (יותרת הכליה) – בלוטות אנדוקריניות הממוקמות מעל הכליות – מפרישות הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול. הורמונים אלו מציפים את הגוף, מכווצים כלי דם, מאיצים את הדופק ומגייסים אנרגיה מיידית לפעולה. זוהי תגובה הישרדותית קדומה, שנועדה להגן עלינו מפני סכנה.

ברמה האנרגטית-רגשית, כעס מזוהה לעיתים קרובות עם איבר הכבד. ברפואה הסינית המסורתית, הכבד הוא בית לרגשות כמו תסכול, מרירות ועצב שקט. הוא נחשב לאיבר האחראי על זרימת הצ'י (אנרגיית החיים) החלקה בגוף. כשהכעס תקוע, זרימת הצ'י בכבד נחסמת, מה שעלול להתבטא גם ברמה הפיזית.

הכעס בראי הקבלה – כוח החיים מתוך הגבורה:

בעולם הקבלה, רגשות וחוויות אנושיות נתפסים כביטויים של ספירות (כוחות אלוהיים). כעס, בהקשר זה, יכול להתחבר לספירת הגבורה. הגבורה היא הכוח המגביל, המצמצם, זה שמציב גבולות ודורש דיוק. כשהיא באה לידי ביטוי באופן מאוזן, היא מובילה ליכולת להציב גבולות בריאים, לעמוד על שלנו, לנהוג בדיוק ובצדק. כעס, במיטבו, הוא ביטוי לכוח פנימי זה שבא ואומר: "לא עוד. עד כאן. זה לא מדויק עבורי."

הוא אינו "רע", אלא כוח שיש לנתב. בניגוד למתח כרוני או לחץ – שאותם אנו שואפים לווסת ולהפחית כדי למנוע נזק מצטבר למערכות הגוף – כעס אינו משהו ש"מווסתים". כעס מנתבים.

מדוע חשוב לנתב ולא לדכא?

כשהכעס נשאר תקוע, מודחק, עצור בתוכנו – זוהי אנרגיה עצומה שאין לה שחרור. היא עלולה להתבטא בדרכים הרסניות:

• פגיעה עצמית פיזית: ברמה ההוליסטית, מחלות אוטואימוניות (בהן הגוף תוקף את עצמו, כמו טרשת נפוצה, זאבת), ואף סרטן, מזוהות לעיתים קרובות עם כעסים כבושים ומופנים פנימה. הגוף, המנסה לפרוק את האנרגיה העצומה הזו, פונה נגד עצמו.

• פגיעה עצמית רגשית/מנטלית: דיכאון, חרדה, חוסר אונים, ותחושה מתמדת של תסכול.

• התפרצויות לא מבוקרות: כשהסכר נשבר, הכעס מתפרץ ללא גבול – ואז אנחנו שורפים גשרים, אומרים דברים שאנו מתחרטים עליהם, פוגעים באהובינו, ומפסידים במערכות יחסים.

אז מה כן עושים? כלים פרקטיים לניתוב כעס:

התהליך הוא לא לשלוט בכעס, אלא לעבוד איתו. הנה איך:

1. זיהוי מוקדם – הקשב לגוף שלך:

   • ברגע שאתה מרגיש את עלית הכעס – עצור!

   • שים לב מה קורה בגוף שלך: האם אתה מרגיש לחץ בחזה? חום בפנים? כיווץ בלסת או בבטן? עקצוץ בקצות האצבעות?

   • למה זה חשוב? זיהוי מוקדם הוא המפתח. ככל שתזהה את הכעס בשלביו המוקדמים יותר, כך תהיה לך שליטה טובה יותר על האנרגיה שלו ועל הדרך שבה היא תצא לפועל.

2. בחירת המרחב לביטוי – חכמה של גבולות:

   • לפני שאתה מגיב, שאל את עצמך: האם אני עכשיו במרחב שמאפשר ביטוי הולם ובריא?

   • מול הילדים, מול בן/בת הזוג, מול הבוס – לא כל סערה פנימית צריכה להיגמר בצעקה, ריב, או התפרצות.

   • מה לעשות? אם המרחב לא מתאים, בחר לעצור. קח צעד אחורה. זכור שאנו רוצים לנתב, לא להדחיק.

3. נשימה עמוקה – לפתוח את הצינורות:

   • כשאנחנו כועסים, כלי הדם מתכווצים, הגוף נכנס למצב "לחימה", ומערכת העצבים הסימפתטית (הדחף) משתלטת.

   • הטכניקה: קח 3-5 נשימות עמוקות ואיטיות. שאף עמוק מהאף, מלא את הבטן והחזה, ונשוף לאט מהפה, כאילו אתה מרוקן בלון.

   • למה זה עוזר? נשימה עמוקה מפעילה את מערכת העצבים הפארא-סימפתטית (הרגעה), עוזרת "לפתוח" מרחב פנימי, מחזירה חמצן למוח, ומאפשרת לך לחשוב בבהירות במקום להגיב באינסטינקט.

4. ניתוב אנרגטי – להניע את הדלק:

   • כעס הוא אנרגיה טהורה. במקום שתתקע ותזיק, נתב אותה לפעולה חיובית!

   • אפשרויות פרקטיות:

     • תנועה פיזית: צא להליכה מהירה, לרוץ, לרקוד, לעשות ספורט אינטנסיבי. הכבד זקוק לתנועה פיזית כדי לעכל רגשות כמו כעס ותסכול.

     • סדר וארגון: כעס יכול להתבטא בצורך לשלוט ולסדר. נצל את האנרגיה לסדר בארונות, לנקות את הבית, או לארגן את שולחן העבודה.

     • פעולה יזומה: לכי תסיימי את מה שדחית כבר שבועיים בעבודה או בבית. כעס יכול להיות ה"פוש" שאת צריכה.

     • ביטוי יצירתי: כתוב, צייר, נגן. תן לכעס ביטוי יצירתי.

5. שחרור נקודתי – הקלה מיידית:

   • אם אין לך אפשרות לתנועה רחבה, יש נקודות לחיצה בגוף שיכולות לעזור לשחרר את ה"טלטול הפנימי" ואת עודף האנרגיה.

   • דוגמאות: נקודות לחיצה באזור עצם הבריח (מתחת לעצם), או בשורש כף היד (בצד הפנימי, מתחת לאגודל). לחץ בעדינות או בתקיפות (לפי הצורך שלך) על הנקודות הללו.

   • הרגעת לב: אפשרות נוספת היא פשוט להצמיד ידיים ללב (יד אחת על השנייה), או להניח אותן על הבטן, ולתת לעצמך רגע של שקט והכלה. דמיין שהחום או הלחץ נרגעים.

מעבר לעצבנות – קריאה עמוקה לשינוי:

ואם תסכים לעצור רגע אחרי – אחרי שנשמת, אחרי שזזת, אחרי שנתבת את הכעס – תגלה את האוצר האמיתי. מתחת לפני השטח של העצבנות או התסכול, תראה מה באמת רצה לצאת דרכך. אולי זו לא הייתה רק תגובה אוטומטית. אולי זו הייתה קריאה עמוקה לתנועה, לשינוי, לדיוק בחיים שלך.

ללמוד את השפה של הגוף והרגש:

כשאני מלווה אנשים בתהליכי גוף-נפש, אני לא מלמדת "איך לשלוט על הכעס" או "לדכא אותו". זה לא אפקטיבי. אני מלמדת איך לעבוד איתו. לזהות אותו, להרגיש אותו במלואו, ובמיוחד – לנתב אותו לכוח מניע ובונה.

כעס – כשהוא מנותב בתדר נכון, כשמקשיבים לו ומכבדים את המסר שלו – הוא אחד מכוחות החיים הכי עוצמתיים שיש. הוא מנגנון מובנה בתוכנו שנועד להגן עלינו, להניע אותנו, ולעזור לנו לדייק את חיינו.

אם הסקרנות הזו מדגדגת לכם את מערכת העצבים, אם אתם רוצים להבין יותר על הקשר המופלא בין רגשות לאיברים, בין מדע קוגניטיבי לחוכמה תאית, ובין פיזיולוגיה לתודעה – מוזמנים לשאול כאן בתגובות או לפנות אליי בפרטי. אני כאן עבורכם.

באהבה,

אסתר מיכל קציר מלווה תהליכי חיים, גוף נפש תודעה מאז 2016 וחוקרת את ההיבט הזה דרך מגוון תרבויות תורות וזרמים כבר למעלה מ20 שנה

---

תודה מיוחדת למאיה ואריאל מאוברול ב-102fm רדיו תל אביב, על הראיון והשאלות המדויקות שנותנות השראה! 🌹